החלטה בתיק בב"נ 994-01-10

ביום 6.12.11 ניתנה החלטתו המנומקת של בית משפט השלום בנתניה במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשת המבקשת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז והורה על הארכת המועד לביצועו של צו ההריסה המינהלי נשוא הבקשה בהתאם להוראות סעיף 238 א' (ט) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 וזאת למשך 90 ימים מיום מתן ההחלטה בבקשה זו, צו הריסה מינהלי אשר אושר פעמיים בבית משפט השלום בנתניה, אושר פעמיים בבית המשפט המחוזי מרכז וכך גם אושר בבית המשפט העליון בירושלים.

על החלטה זו הוגש ערעור ע"י המשיב במסגרת תיק עפ"א 29481-12-11 לבית המשפט המחוזי מרכז ובפסק הדין שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי מרכז (כב' השופט אברהם יעקב) נקבע כדלקמן:

"זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט עניינים מקומיים בנתניה (כב' השופטת טלמור).

כנגד המערער ניתן צו הריסה מנהלי עוד ביום 28.12.09. מאז ועד היום לא בוצע הצו מסיבות כאלה ואחרות.

במהלך השנים ביקש המשיב הארכות מועד לביצוע הצו והם ניתנו לו.

הקושי העיקרי לביצוע הצו נובע מהצורך בהיערכות משטרתית רבת היקף המצריכה הכנה מראש זמן ניכר קודם ביצוע הצו.

גם המערער לא טמן ידו בצלחת ופנה, על פי זכותו שבדין, לבית המשפט המחוזי ואף לבית המשפט העליון כאשר הדיונים בבקשותיו גרמו לדחיית ביצוע הצו. בסופו של דבר כל בקשותיו של המערער נדחו ולאחרונה הוגשה בקשה על ידי המשיב להארכת מועד ביצוע הצו זו הפעם הרביעית.

בית משפט קמא קיבל את תגובת המשיב באותה בקשה וביום 6.12.11 נתן החלטתו מבלי שקיים דיון במעמד הצדדים.

יאמר מיד כי מדובר בהחלטה מקיפה שלטעמי אין בה פגם מהותי.

בהחלטה זו נפל פגם פרוצדוראלי.

לפי תקנה 4(ב) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות בעניין צו הריסה מנהלי) תש"ע-2010, בית המשפט רשאי להכריע בבקשה בלא צורך בקיום דיון אלא שעליו לנמק החלטתו זו שלא לקיים דיון.

בגוף החלטתו של בית משפט קמא מיום 6.12.11 אין כל התייחסות לעובדה שבית המשפט החליט לתת החלטתו מבלי לקיים דיון ומבלי שיש כל נימוק לדרך זו של דיון.

דברים אלה נאמרים גם על רקע בקשתו המפורשת של המשיב מבית משפט קמא לקיים דיון בבקשה.

טוב היה עושה בית משפט קמא אילו היה מזמין את הצדדים ונותן החלטתו בעניין או שהיה מנמק החלטתו שלא לעשות כן. אך בהעדר כל התייחסות בהחלטתו של בית משפט קמא לעניין מתן החלטה בלא קיום דיון - אין מנוס מקבלת הערעור.

לאור האמור, אני מקבל את הערעור ומבטל החלטתו של בית משפט קמא מיום 6.12.11.

בית משפט קמא מתבקש לעשות כחוכמתו ולהחליט האם יקיים דיון בעניין או שינמק החלטתו מדוע בחר שלא לקיים דיון וליתן החלטה בעניין".

כפי שקבע כב' השופט אברהם יעקב בפסק הדין בערעור שהוגש הרי שהחלטת בית המשפט השלום בנתניה שניתנה ביום 6.12.11 הינה החלטה מקיפה שאין בה כל פגם מהותי וכדבריו "יאמר מייד כי מדובר בהחלטה מקיפה שלטעמי אין בה פגם מהותי".

בהחלטה, כך קבע, נפל פגם פרוצדורלי בלבד, שכן לפי תקנה 4 (ב) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות בענין צו הריסה מנהלי) תש"ע - 2010 בית המשפט רשאי להכריע בבקשה בלא צורך לקיום דיון אלא שעליו לנמק החלטתו זו שלא לקיים דיון ואילו בגוף ההחלטה מיום 6.12.11 "אין כל התייחסות לעובדה שבית המשפט החליט לתת החלטתו מבלי לקיים דיום ומבלי שיש כל נימוק לדרך זו של דיון" משכך, הוחזר הדיון לבית משפט השלום בנתניה תוך שהורה בית המשפט המחוזי בפסק דינו כדלקמן: "בית משפט קמא מתבקש לעשות כחוכמתו ולהחליט האם יקיים דיון בעניין או שינמק החלטתו מדוע בחר שלא לקיים דיון וליתן החלטה בענין" (ההדגשה שלי א.ט.).

בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי האמורה אנמק להלן מדוע בחר בית משפט זה שלא לקיים דיון במעמד הצדדים, וליתן החלטתו המנומקת לבקשת המבקשת שעניינה הארכת מועד לביצועו של צו ההריסה המינהלי נשוא הבקשה, ההחלטה מיום 6.12.11.